קשיים בשליטה על סוגרים אצל ילדים  

אם ילדכם בן 4 שנים ומעלה ועדין סובל מקשיים בשליטה על סוגריים, יש לי אפשרות לעזור לכם ולילדכם.

הידעתם שבגיל 4 עדין 20% מהילדים סובלים מהרטבת לילה וחלקם גם מבריחות שתן במשך היום?

בגיל 11 שנים -  5% מהילדים עדין סובלים מאחת התופעות של אי שליטה על סוגרים.

בקרב הילדים שסובלים מבעיה כלשהיא בתפקודי רצפת אגן, 85% מתוכם יגדלו למבוגרים שיסבלו מתפקוד לקוי ברצפת האגן כמבוגרים (דליפת שתן, עצירות, חולשת שרירים וכו').

אם הגיעו עד לגיל הזה ועדין לא הושגה שליטה על סוגרים ביום או בלילה יתכן שיתווספו גם קשיים נוספים כגון קושי לדבר על התופעה, התכחשות או התעלמות, הימנעות מלינה מחוץ לבית, דימוי עצמי ותחושת מסוגלות עצמית נמוכה. 

יתכן והסיבה הראשונית להרטבות, בריחות ופספוסים הינה רגשית, כתגובה לקושי רגשי, תקופה מורכבת בזמן מעבר מסגרת חינוכית, מעבר מגורים, אירוע משפחתי של הולדת אח או פרידה, גירושים או מוות חו"ח אך התגובה הינה פיזיולוגית ויש צורך לטפל בתוצאה של התגובה הרגשית. טיפול פיזיותרפי ברצפת אגן יכול להיות במקביל ובנוסף לטיפול רגשי במידה וצריך.

מכונת כביסה.jpeg
Aya_and_gil-186.JPG
מתי לפנות לפיזיותרפיה לרצפת אגן לילדים?

ניתן לפנות כאשר לא הושגה שליטה מלאה על הסוגרים אצל ילדים מגיל 4 ואילך:

  • הרטבות שתן במשך היום

  • הרטבות לילה

  • הצטאות : בריחות, פספוסים ומריחות של צואה

  • עצירות

  • תהליך גמילה שמתעכב או הסתבך

  • קשיים בשליטה על סוגרים כחלק ממצב רפואי: מחלה, ניתוח, תסמונת. (מחלת הירשפרונג  Hirschsprung's disease , מחלת ואקטר Vacters disease)

אם ילד/ה מראה קושי בשליטה על סוגרים, כל חיי המשפחה מושפעים מהקושי הזה: נמנעים לצאת לחברים, לינה מחוץ לבית אף בחופשות משפחתיות,

ענייני הפיפי והקקי יהיו שם תמיד והחשש ילווה תמיד את הילד והוריו, באופן מילולי או בשתיקה, בגלוי או בסמוי, בהשכמה בבוקר, ביציאה מחוץ לבית, בבית, בגן ובביה"ס.

תופעות של הרטבת לילה, הרטבת יום או הצטאות (בריחת צואה ללא שליטה בתחתונים) צובעות את כל היחסים במשפחה, עם ההורים, האחים, ההתייחסות של הסביבה, וזה בעיקר צובע את הדימוי העצמי של הילד/ה.

ואני מכירה את ההתלבטות שלכם: להגיב, לא להגיב, לתת לו להחליף לבד, לעזור לו, לגמול במתנות , מדבקות או בכלל לא. גם אם אתם לא אומרים דבר או "כאילו" לא מגיבים זה תמיד מרחף שם כעננה.

​אני מבינה את ההתלבטות שלכם:

  • מה הבעיה?

  • האם עושה דווקא?

  • האם לדבר על זה או אולי לא להגיב ?

  • איך זה שהוא לא מרגיש? למה לא מפריע לו?

  • הוא כבר ילד גדול!

  • האם לפנות לעזרה ? לטיפול?

  • האם הפניה לטיפול תנציח את הבעיה כבעיה?? (לדבר על הפיל שבחדר..)

  • ואם לא תפנו הבעיה תיפתר? (דרקון יש דבר כזה...)

ובכן התשובה היא חד משמעית, לפנות לטיפול בפיזיותרפיה של רצפת אגן ילדים. ב95% מהמקרים הסיבה הינה פיזיולוגית גם כאשר הטריגר הראשוני הינו רגשי, בעיית סוגריים לזמן ממושך הופכת להיות פיזיולוגית שחייבת טיפול והתייחסות.

בננו בן ה5 היה מטופל אצל מיכל וברצוננו להמליץ עליה מכל הלב.

ראשית, עוד לפני שנפגשנו, מיכל היתה נגישה ומקצועית. היא הקשיבה לסיפור כולו ושאלה שאלות מותאמות.

מיכל איתרה ואיבחנה במדויק את הבעיה וכיוונה אותנו לשיח נכון עם בננו ולעבודה מותאמת איתו גם בבית.

במפגשים מיכל יצרה עם בננו קשר בטוח, בנתה תוכנית עבודה מותאמת אליו, ידעה להתגמש מצד אחד לרצונותיו ומצד שני להוביל אותו לבצע משימות שהיו לו קשות.

הוא אהב להגיע למיכל. מיכל ידעה לגייס אותו למשימות, לאתגר אותו ולשוחח איתו בגובה העיניים.

בנוסף, מיכל ליוותה אותנו לאורך כל  הדרך, הדריכה אותנו ותמכה בנו.

היא גם קישרה אותנו לאנשי מקצוע נוספים ועבדה איתם בשיתוף פעולה. 

מיכל היתה זמינה בכל עת ותמיד תמיד חביבה ומקצועית.

המון תודה על הכל!

Best Friends

הורים מספרים

מעין וחן יגאל